הייטק בתבור נלחמת בהגירה השלילית של בוגרי ובוגרות הגליל והעמקים

"ארזנו את התיק ועברנו למקום אחר, מצאנו עבודה בתחום - האם לחזור לגליל ?"

כבר שנים שמדברים על "הגירה שלילית" של בוגרי ובוגרות הגליל והעמקים.

הבעיה

בני הנוער מסיימים את לימודיהם בתיכוני האזור ויוצאים אל הצבא. לאחר שירותם הצבאי והטיול הגדול, בפני רובם עומדת כעת הדילמה מה ללמוד וחשוב מכך היכן.

התשובה עבור רוב בני העשרים המעוניינים ללמוד מקצועות טכנולוגיים, היא ברורה. לעזוב את אזור הגליל, להגיד שלום להורים ולעבור לאזור המרכז, באר-שבע או חיפה בכדי לרכוש השכלה באוניברסיטאות המובילות בארץ.

עם כך שבגליל אין טכניון או מכון וייצמן, אין לנו אפשרות להתחרות. אך נקודת פתיחה זו יוצרת בעיה גדולה בהמשך.

אותם בוגרים שארזו התיק ועברו למקום אחר, מתחילים תוך כדי לימודיהם לחפש עבודה ראשונה בתחום. כעת, כשהם כבר "בתעשייה" ומקבלים את ההצעה הראשונה לאחר סיום לימודיהם, הם ניצבים בפני דילמה נוספת. – האם לחזור לגליל?

כעת, אותם בוגרי תארים טכנולוגיים נדרשים להחליט בין הרצון לפתח קריירה מצליחה לבין הרצון להקים משפחה באזור עם איכות חיים טובה וקרבה להורים (שבעתיד יהיו סבא וסבתא גאים).

מרבית אלו שירצו לחזור, יחלו בחיפוש עבודה ויגלו שקשה עד מאוד למצוא את המשרה הראשונה שלהם בגליל.

המדינה והמועצות לא מתמרצות חברות טכנולוגיות להקים מרכזי פיתוח ומחקר באזור הגליל והכנרת, לכן, הם עושים זאת במרכזי ההייטק הקיימים בצפון (יוקנעם, חיפה ובשנים האחרונות כרמיאל). כלומר תושבי הגליל והכנרת המעוניינים לעבוד במרכזים האלו, יידרשו לנסוע למעלה מ- 45 דקות ברכב פרטי, שכן תחבורה ציבורית איננה אמצעי תחבורה יעיל בימים אלו.

בתי התוכנה ומרכזי הפיתוח והמחקר שכבר כן מוקמים בגליל, נדרשים לספק תפוקות בכדי להתקיים ולכן לא נוטים להעסיק בוגרי תואר חסרי ניסיון.

לכן, אותם בוגרי תארים שרצו לחזור, יישארו רחוק בכדי לצבור את הניסיון הראשון שלהם בתחום אותו למדו. – מכאן הדרך לעזיבה סופית והקמת בית ומשפחה באזורים אחרים, קצרה מתמיד.

אנו בהייטק בתבור, החלטנו להרים את הכפפה ולנסות להשפיע על מקבלי ההחלטות להשקיע משאבים גם באזור זה ובכך לתמרץ מצד אחד מעסיקים לפתוח מרכזי פיתוח ומחקר ומצד שני, לאפשר בכך לבוגרי האוניברסיטאות לחזור הביתה בסיום לימודיהם ולהקים את משפחתם באזור בו גדלו.

הסקר והסיבה להגירה

בחודשים האחרונים הועבר סקר רחב בקרב הקהילה שלנו. המדגם היה רחב וכלל נשאלים מחתכי גיל שונים כאשר הדגש כאמור היה אוכלוסיית 25-35 שמנתה למעלה מ- 50% מהנשאלים.

מנתוני הסקר, עולה כי 70% מהבוגרים עזבו את הגליל כאשר כמעט מחציתם הם סטודנטים בגילאי 23-30.

אם כך, אנו למדים כי כמחצית מהנשאלים, שענו כי אינם תושבי הגליל, אינם סטודנטים – מדובר בבוגרים שעזבו ככול הנראה לצורכי לימודים ורכישת השכלה ולאחר סיום לימודיהם, נשארו הרחק מההורים והגליל והקימו את משפחתם בקרבת מקום עבודתם.

כאשר שאלנו אותם מדוע הם אינם חוזרים, שוב עלה נושא החסר במקומות תעסוקה בתחומי המדע והמחקר. רבים מאלו שניסו את מזלם בגליל לאחר לימודיהם, חזרו והקימו את משפחתם בגליל, סיפרו לנו על הקושי הרב בניידות למקום העבודה בעקבות היעדר תחבורה ציבורית יעילה ולכן, המציאות מחייבת החזקת רכב אישי לכל אחד מבני הזוג.

קושי נוסף שעלה מהסקר, הוא שהשכר והתמריצים בצפון נמוכים יותר ביחס לאותה משרה במרכז הארץ שם התחרות על כל עובד גדולה הרבה יותר.

תוצאות הסקר

מתוצאות הסקר שערכנו הפקנו מסמך תכנית פעולה אשר יוצג בשבועות הקרובים לראשי המועצות באזור. בכוונתנו לדחוף בכל הכוח לקדם היום תהליכים שיעצרו את ההגירה בשנים הבאות.

המסך כולל מספר נקודות בהן לדעתנו יש לעסוק ולטפל בכדי לצמצם את ממדי התופעה. כאשר ראשית, נדרשות כלל המועצמות האזוריות והמקומיות בגליל והעמקים, להכיר בבעיה ולשלב כוחות בכדי להתחיל ולפתור אותה.נדרש תכנון של תכנית ארוכת טווח בה מצד אחד ייתנו הטבות ליזמים ועצמאיים להקים את מרכזי הפיתוח והמחקר שלהם באזור הגליל. ככול שיהיו יותר מקומות עבודה, הביקוש יעלה ויאפשר ליותר בוגרים ובוגרות להשתלב בעבודה בקרבת הבית.

במקביל, יש לשקול תכנית הטבות לעובדים בדומה לתוכניות לאומיות הקיימות בתחום הרפואה. – בכך אנו מאמינים כי ניתן יהיה "להתחרות" בתנאי השכר המקובלים בתחומים אלו באזורי הביקוש.

השארת תגובה